החלטה בתיק ע"מ 2242/09

כללי

העורר, כבן 15 וחצי, תושב אלבירה, נתפס על ידי כוחות הביטחון בסמוך לגדר ההפרדה, לא הרחק ממקום מגוריו, לאחר שנצפה פוגע, ביחד עם חבריו, בשלושה מקומות בקופסאות תקשורת אלקטרוניות המותקנות על הגדר. את הקופסאות גנבו השותפים במטרה למכור אותן תמורת 12 ש"ח האחת. יצוין כי במעשים האמורים גרם העורר נזק בגדר ההפרדה המוערך בכ-45,000 ש"ח.

לנוכח האמור, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה במתקן צה"ל, גניבה והפרת הוראה בדבר סגירת שטח. בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים התקבלה לאחר שביהמ"ש התרשם מקיומן של ראיות לכאורה חותכות, ואף מהמסוכנות הנובעת מפגיעה חוזרת ומשנת בגדר ובהפרת ההוראה בדבר סגירת שטח. ביהמ"ש ציין עוד כי, בנסיבות אלה, קטינות העורר אינה יכולה להטות את הכף לכיוון שחרורו.

הערר

מכאן ערר הסנגוריה, במסגרתו התרכז בא כוח העורר בנסיבות האישיות המיוחדות של מרשו, בגילו הצעיר, במצוקה הכלכלית שגרמה לו לבצע את המעשים, ובהעדר כל כוונה ביטחונית המתלווה אליהם. כך הפנה הסנגור לדברי העורר לפיהם ביקש לגנוב את הקופסאות על מנת למכור אותן תמורת סכום פעוט במטרה לממן את השתתפותו בטיול. הסנגור אף העלה פעם נוספת תלונה בדבר אלימות שננקטה נגד העורר עם מעצרו. לנוכח האמור, ביקש הסנגור להסתפק בחלופת מעצר, גם אם יש בכך חריגה מסוימת מההלכה המקובלת.

התביעה הצבאית התנגדה לערר תוך הדגשת הנזק שנגרם לאמצעים הביטחוניים המותקנים על הגדר. לגישת התביעה, הנזק האמור מלמד על מסוכנות, זאת במנותק משאלת גיל העושה. התובע הפנה למספר החלטות שניתנו על ידינו בהן הורנו על מעצר של אנשים שפגעו בגדר ההפרדה.

פגיעה בגדר כעילת מעצר

אין ספק כי למעשה שבוצע על ידי העורר השלכות ביטחוניות לא פשוטות. גדר הביטחון נבנתה במטרה למנוע מעבר חופשי אל תחומי הקו הירוק מתוך רצון לסכל פעילות טרוריסטית חמורה ששטפה את מדינת ישראל בשנים האחרונות. לשם כך הותקנו על הגדר אמצעים ביטחוניים רבי ערך. אשר על כן, פגיעה בגדר או באמצעים אלה, טומנת בחובה פוטנציאל לסיכון ביטחוני. מכאן, המסוכנות אשר יש לייחס לפגיעה בגדר כאמור, אשר הביאה אותנו לקביעה כי זו עשויה ככלל לבסס חזקת מסוכנות (ראה ע"מ איו"ש 3246+3251/05 התוב"ץ נ' סמארה, ע"מ 1298/09 התוב"ץ נ' איסלמיה ואף ע"מ 3498/07 התוב"ץ נ' מאליחאת).

ודוק, הסיכון האמור איננו נובע מכוונת מבצע העבירה, אלא מהעובדה שתוצאת מעשיו עלולה לפגוע באפקטיביות הגדר או באפשרות של כוחות הביטחון לפקח על הנעשה בסביבתו.

מכאן כי יש ממש בטענת התביעה לפיה אין בעובדה שהמניע של העורר היה כלכלי כדי לשלול מסוכנות. יש אף לקבוע כי פגיעה הנגרמת על ידי קטין דומה מבחינת תוצאותיה לזו הנגרמת על ידי בגיר.

בחינה פרטנית וחלופת מעצר

אלא שלצד האמור, מצווים אנחנו לבחון את שאלת המסוכנות לא רק על בסיס החזקה האמורה, אלא מתוך בחינה אינדיבידואלית בהתאם לנסיבות המעשה והעושה.

במקרה דנן, אין ספק כי עומדות לעורר נסיבות מיוחדות במינן. עמדנו כבר על העובדה כי העורר הינו צעיר בן 15 וחצי, אשר פעל מתוך רצון להשיג סכום כסף פעוט על מנת " לשלם לטיול ליריחו " באמצעות מכירת הקופסאות לאדם האוסף נחושת. העורר הינו, על כן, חוליה בשרשרת ארוכה של עבריינים המוצאים את פרנסתם באיסוף בלתי חוקי של מוצרי מתכת. אין ספק כי חלקו של העורר באותה שרשרת וטיב מעשיו מעידים על מצבו הסוציו-אקונומי הנמוך. העורר לא פעל לבד, אלא היה חלק מחבורה. בעניין זה יש לציין כי העורר נתן פרטים מסוימים באשר לחלק מחבריו, ואולם אלה לא נעצרו.

זאת ועוד, יציאתו של העורר מהאזור לא נבע מרצונו לשהות בישראל, אלא מניסיונו לתפוס את אחת הקופסאות אותן תלש קודם לכן, אשר נפלה לצד השני של הגדר. אין צורך להזכיר כי העורר הודה במיוחס לו וסנגורו ציין כי למשפחתו האפשרות לפקח על מעשיו.

בנסיבות חריגות אלה, הגעתי למסקנה כי על אף קיומה של עילת מעצר יש מקום להסתפק בחלופת מעצר שתצמצם עד מאוד את מסוכנות העורר ובמקביל תאפשר לו לחזור למהלך חיים תקין.

לנוכח האמור, החלטתי לקבל את ערר הסנגוריה ולהורות על שחרור העורר בתנאים שיבטיחו התייצבותו לדיונים המשפטיים הבאים.

העורר יכול להשתחרר על כן בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 5,000 ש"ח .

ב.      התייצבות לכל הדיונים המשפטיים בעניינו.